<h1>סמ"ק מצוריך סימן פ"ד</h1>
<h2>דף פו.</h2>
שלא לחלל את השם דכתיב (ויקרא י"ח) לא תחללו את שם קדשי. והיכי דמי חילול השםא) כדאמרי אינשי שרא ליה מריה לפלניא וזהו תלמיד חכם שאינו נזהר במעשיו שלא יחשדוהו (יומא פ"ו)ב), וגם דרש הר"ר משה מקוצי המכחש לגוי מחלל השםג), ועונש חלול השם גדול כדאמרינן (שם) שאינו מתכפר עד יום המיתה, וגם אין מקיפין בה פי' שאין עושין [לו כחנוני] המקיפו אלא נפרעין ממנה מידד), אי נמי הייתה שקולה מכרעתה). א) אמר ר' אביהו משום ר' חנינא נוח לו לאדם לעבור עבירה שיעבוד עבודה זרה בסתר ואל יחלל שם שמים בפהרסיא שנאמר (יחזקאל כ') ואתם בית ישראל איש אל גילוליו לכו עבדו ואת שם קדשי לא תחללו במחניכם ובגילולכם לא [תחללו] פ"ה היינו בפהרסיא שהרואה מזלזל בכבוד המקום, ר' אליעזר אומר אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויכסה שחורים ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפהרסיא — ילבש שחורים פ"ה שלא יראה עצמו בכבודו אולי ירך לבבו ופר"ח ח"ו שלא הותר לעבור עבירה כך אלא כך אמר ר' אלעאי יגיעת הדרכים והאכסניות ולבישת שחורים משברין יצר הרע ומונעים אדם מן העבירה ולשון זה בירושלמי ומכל מקום נהי שלא הותר כך לעשות מעשה מכל מקום יעשה מה שלבו חפץ בסתר משיתחלל שם שמים בפהרסיא וכן משמע בפרק אין דורשין דלא מצי כייף ליצריה, עכ"ל סוף פ"ק דקידושין (דף מ'). ב) ת"ר ששה דברים גנאי לו לת"ח אל יצא כשהוא מבושם לשוק במקום שחושדין על משכב זכור פי' מבשמין עצמן כדי שיתאוו להן הזכרים ולא אמרן אלא בבגדו אבל בגופן זיעה מעברא ליה, ואל יצא יחידי בלילה משום חשד פי' של זנות ולא אמרן אלא [דלא] קבע ליה עידנא פי' שלא קבע לו רבו עת ללמוד בלילה אבל קבע לו מידע ידעי דלעידניה קאזיל, ואל יצא במנעלים המטולאים בטלאי על גבי טלאי ובפנתא אנפינ"א בל"ע ובימות החמה אבל בגילדא שול"א בל"ע אפי' בימות הגשמים לית לן בה, ואל יספר עם אשה בשוק אפילו אשתו או בתו או אחותו לפי שאין הכל בקיאין בקרובותיו, ואל יסב בחבורת עמי הארץ דילמא אתי לאימשוכי בתרייהו, ואל יכנס באחרונה בבית המדרש דילמא חשדי ליה כפושעים, ואל יפסיע פסיעה גסה דאמר מר פסיעה גסה נוטלת אחת מחמש מאות ממאור עינים של אדם מאי תקנתיה לאהדורה בקדושא דבי שמשא פי' ששותה כוס של קידוש שבת, עכ"ל בפרק כיצד מברכין (ברכות מ"ג). ג) גזל הגוי אסור ואבידתו מותרת ואם יש חלול השם אף אבידתו אסור, דתני ר' פנחס בן יאיר (ב"ק קי"ג) כל מקום שיש חלול השם אף אבידתו אסור, וטעותו מותר, עכ"ל. ד) אחד שוגג ואחד מזיד, עד כאן לשונו פרק קמא דקידושין (דף מ'). ה) בשם ר"י מקורביל שאסור ללבוש משכונות של גוים אלא משום פקוח נפש שאין לו מלבוש משלו מפני שהוא גונב דעת הגוי שאם היה יודע לא היה מביאו אבל ללבוש אחת לשלושים יום מותר מפני שמשביחו, עד כאן לשונו.
